שובל נ' מהיר וכייף בע"מ ואח'

פסק - דין

עניינה של התביעה שבפניי בנזק גוף שנגרם לתובע, יליד 16.9.87, במסגרת בילוי משפחתי שערך בחצרי הנתבעת 1, מפעילת משחקי "פיינטבול פסט אנד פאן", ביום 18.10.11.

הנתבעת 2 ביטחה את פעילות הנתבעת 1 במועדים הרלוונטיים.

בכתב התביעה נטען כי אצל הנתבעת 1 מתקיימים משחקים של ירי כדורי צבע, כאשר השחקנים משתדלים להימנע מלהיפגע ולהיצבע. עת הגיע התובע עם בני משפחתו כדי להשתתף במשחק, הייתה לטענתו הרצפה כבר מוכתמת בכתמי צבע גדולים, שנוצרו תוך כדי המשחקים של המבקרים הקודמים. הובהר כי התאונה ארעה בשלהי חופשת חג הסוכות וממילא מספר המבקרים היה גדול.

כבר בתחילת המשחק בו השתתפו, החליקו התובע ובני משפחתו על הרצפה. כתוצאה מההחלקה נגרמה לתובע פריקה מלאה של כתף ימין. לטענת התובע אמר מנהל האולם, שהיה עד לנפילה, כי האולם היה מלא ולכן לא הספיקו לנקות את כתמי הצבע. ממקום התאונה פונה התובע לקבלת טיפול רפואי במרפאת ט.ר.מ, שם קיבל זריקת הרדמה וכתפו הושבה למקומה. יד התובע הושמה במתלה והוא שוחרר להמשך טיפול ומעקב בקהילה. התובע הופנה דרך קופת החולים לטיפולי פיזיותרפיה. עד היום נזהר התובע מתנועה בכתף הפגועה. מאחר והתובע לא טען לנכות צמיתה, הוא לא הגיש חוות דעת רפואית לתמוך בתובענה. נטען לרשלנות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שאפשרה משחק הגורם החלקה, על כתמי צבע שומני ועטיפות פלסטיק, לא כיסתה את הרחבה בחומר מונע החלקה, לא רצפה את הרחבה בריצוף מחוספס המונע החלקה, לא ניקתה את הרצפה בתדירות הנדרשת, לא הדריכה את התובע מבחינת בטיחותית ולא הבהירה את הסיכון שבהחלקה.

הנתבעות הכחישו את סעיפי התביעה כולם וטענו כי המקום תוחזק לפי הכללים הנהוגים ואף מעבר לכך. ככל שהתובע אכן החליק ונפגע הרי שמדובר בסיכון טבעי ומקרי. נטען כי על פי המידע שבידיהן מדובר בתאונת עבודה ועל התובע למצות זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי.

מכל מקום, מדובר בפגיעה שחלפה. על אף שכפי שיובהר להלן, טענה לאחר מכן הנתבעת כי למעשה מדובר בנפילה מבוימת - אשר מטרתה קבלת כספי ביטוח, כל שנטען בהגנה בעניין זה, היה בלשון רפה בשולי סעיף 12 להגנה. שם כחלופה אחרונה משלל חלופות של "ו/או", נטען כי התובע נפל מאחר ו/או נהג בקלות ראש או העדר ריכוז - "ו/או גם ביים את הנפילה בעת ששיחק במקום".

ראיות הצדדים:

ראיות התובע:

מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של התובע, של דוד רטהאוז ושי שובל;

התובע, רווק המתגורר אצל סבתו, הצהיר כי עובר לתאונה, לא השתתף במשחק "פיינטבול" ולא ביקר אצל הנתבעת. בן דודו - שי שובל, הזמין כרטיסים עבור שישה בני משפחה; התובע, דוד רטהאוז- בעלה של בת דודת התובע, שי שובל, טנגו שוילי- קרוב של שי, אהרון שוילי- אביו של שי, ושון סימוני- בן דוד שני של התובע. שי ודוד השתתפו במשחק כזה בעבר ובדרך אל הנתבעת תארו את אופן המשחק וסיפרו כי זה מתקיים על גבי אדמה או חול במרחב פתוח. כשהגיע התובע עם משפחתו למקום, נוכח כי המשחק מתקיים באולם סגור דמוי מחסן גדול. בכניסה, קידם את המשפחה בעל המקום, ואמר שלא ניתן להיכנס מיד שכן קבוצה אחרת עדיין משחקת בפנים והיא טרם סיימה. נאמר למשפחה כי הגיעו הרבה קבוצות והמשפחה הגיעה מעט באיחור. ניתנה להם האפשרות להמתין, או ללכת, תוך וויתור על כספם. בלית ברירה המתינו כחצי שעה ומיד כשהקבוצה הקודמת סיימה, הם נכנסו לאולם. בעל המקום, שהיה לבדו במתחם, מסר להם ציוד מגן, שפשטו בני הקבוצה הקודמת. הציוד כלל- מגן לאזור החלציים, אפוד להגנה על החזה, קסדה עם משקף קדמי ומטפחת להגנה על הצוואר. התובע הצהיר כי משקף הקסדה שקיבל היה שרוט ומלוכלך בכתמי צבע, באופן שהקשה על הראיה, אך לא נמצאה קסדה חלופית. בעל המקום הסביר כי המקום היה "מפוצץ" במבקרים ולכן לא הספיקו לנקות את כתמי הצבע מהרצפה, בתדירות המתבקשת. בעל המקום נתן לחברי המשפחה הנחיות מהירות. מפאת קוצר הזמן, הסביר את מטרת המשחק והוראותיו שכללו שמירה על ירי מטווח שלא יפחת מחמישה מטרים ואיסור על ירייה לכיוון הראש. כמו כן, הוסבר להם כיצד להפעיל את הנשק ולשמור על ירי בטוח. עובר לכניסתם הוחתמו על תקנון השתתפות במשחקי פיינטבול. לאחר הנפילה, כששי חזר למקום, הוא ביקש מבעל המקום את הטופס החתום ע"י התובע ועל גביו אישר בעל המקום את פרטי התאונה.

התובע הצהיר כי עם תחילת המשחק, נכנס בעל המקום לחדר צדדי וצפה בהם מאחורי זכוכית. בעל המקום יכול היה להתרשם כי כבר עם תחילת המשחק החלו בני המשפחה להחליק זה אחר זה על הרצפה. לא היה בכך, מבחינתו, כדי לעצור ולהסביר כיצד להימנע מהחלקות או כדי לערוך ניקיון. כחצי שעה לאחר תחילת המשחק החליק התובע על כתם צבע ועת ניסה לבלום נפילתו, באמצעות יד ימין, שמע "קליק" והרגיש כאב חזק וחוסר יכולת להניע את היד. היד הייתה במנח לא טבעי והתובע לא יכול היה לסובבה. הוא העריך שהכתף יצאה ממקומה, אך לא ידע זאת בבטחה, הואיל ומעולם לא פרק את כתפו עובר לכן. התובע קם ממקום נפילתו והחל להתקדם לעבר היציאה עם ידו השמאלית מורמת על מנת שלא יירו בו. בעל האולם שראה את הנפילה, הציע להזמין אמבולנס או שאחד מבני המשפחה יפנה את התובע לקבלת טיפול רפואי בט.ר.מ. בני משפחתו של התובע יצאו מהאולם מיד אחריו והוחלט ששי ייקח את התובע לט.ר.מ והיתר יגיעו לשם לאחר שימסרו את הציוד. בט.ר.מ אובחן התובע כסובל מפריקה מלאה של כתף ימין וזו הוחזרה למקומה תחת זריקת הרדמה. היד הושמה במתלה והתובע שוחרר עם הוראות להמשך טיפול בקופת החולים. במשך כל זמן הטיפול, חש התובע כאבים איומים וסבל.

בהמשך צלצל שי לאביו של התובע וזה אסף אותו. שי מצדו חזר אל הנתבעת כדי לאסוף את פרטי הבעלים והביטוח. בשעות הערב הגיע שי לבית התובע ומסר לו פתק בכתב ידו של בעל המקום, בו הוא מאשר את אירוע הנפילה ואת החבלה לכתף. פרטי הביטוח נרשמו בכתב ידו של שי, ע"ג אותו מסמך. בקריאת המסמך בדיעבד (הכוונה למסמך אשר מצידו האחד התקנון ומצידו האחר אישור בעל המקום על אירוע התאונה) - נדהם התובע לראות כי יש מדריכים להם צריך לציית, מטעמי בטיחות. התובע הצהיר כי למעט בעל המקום, שישב מאחורי זכוכית, לא היו במקום מדריכים. מספר ימים לאחר התאונה, פנה התובע לקופת החולים. הרופא שבדק אותו מצא הגבלת בתנועת הכתף וכן סינוביטיס והתובע הופנה לפיזיותרפיה. התובע ביצע מספר טיפולים במרפאת קריית יובל וקיבל תעודות מחלה. הטיפול נמשך כחודש ימים, בתדירות של פעם בשבוע. במשך כל תקופת ההחלמה סבל התובע מכאבים חזקים והיה עליו להיזהר בכל תנועה, כולל בשינה, כדי להימנע מפריקה חוזרת. התובע התקשה להירדם ואף נזקק לעזרה רבה בבית בהכנת ארוחות, הגעה לטיפולים, ניקיון החדר, חבישת היד והחלפת מתלה. עד היום סובל התובע מכאבים בעת שינויי מזג אוויר, בעת תנועה אחורנית של הכתף וכן בעת שינה.

התובע טען שוב לרשלנותה של הנתבעת, כפי שפורט לעיל. באשר לכושר השתכרותו הצהיר כי הוא בוגר 12 שנות לימוד וכי השלים שירות קרבי בצה"ל. עוד נאמר כי עבר קורס מורי דרך, הכרוך בכושר גופני טוב ואף עבד כמלצר, ברמן, טבח, מדריך בטיחות באולם ספורט המיועד לילדים ושיחק להנאתו במשחקי כדור. עובר לתאונה החל התובע לעבוד בחברת סגווי בשכר של 4,200 ₪ לחודש. בעבודה זו גם קיבל טיפים מקבוצות אותן הדריך שהסתכמו בכ-300-200 ₪ לחודש. העבודה בחברה זו מסוכנת למי שסובל מפריקת כתף ולכן נאלץ התובע לבטל הדרכות שהיו מתוכננות בחופשת סוכות. בתום ימי המחלה הודיע התובע על התפטרותו, לאור מצבו. התובע לא קיבל שכר בתקופת המחלה. ביום 1.12.11 הצליח התובע להשתלב בעבודה משרדית ב"חברה להגנת הטבע".

דוד רטהאוז, הצהיר כי הוא מכיר את התובע 13 שנים, והוא בן דוד של אשתו. העד חזר על האמור לעיל. נאמר כי העד לא היה במקום בעבר ולמיטב ידיעתו גם התובע לא. העד הצהיר כי שנתיים קודם לכן השתתף בפעילות פיינטבול בדרום הארץ, אך שם הפעילות התקיימה בשטח פתוח, עם אדמה חשופה. העד חזר על האמור בתצהיר התובע והוסיף כי אינו זוכר שדיברו איתם על סכנת החלקה, באולם שחופה במשטח PVC ולא נתנו להם הוראות כיצד להימנע מהחלקה.

גם עד זה טען כי מלבד המפעיל לא היו במקום אנשים נוספים מטעם הנתבעת. העד הוסיף כי נפילת התובע - התרחשה רבע שעה לפני סיום המשחק.

שי שובל, בן דודו של התובע, חזר אף הוא על האמור בתצהיר התובע והצהיר כי גם הוא לא היה אצל הנתבעת בעבר. הוא הוסיף כי בדיעבד הביע בעל המקום צער על התאונה ואף הציע מטבעות כדי שיוכלו בני המשפחה לשוב למשחק חוזר. העד הוסיף כי נדהם לשמוע מהתובע שהנתבעת טוענת כי הוא אמר לבעל המקום שסבל בעבר מפריקות כתף. איש מחברי הקבוצה לא שמע דברים אלו ולמיטב ידיעת העד, התובע מעולם לא פרק את כתפו, עובר לאירוע הנטען. לאחר התאונה היה התובע בבית וסבל מאד מכאבים ומחוסר יכולת להניע את היד. העד התרשם מסבלו הרב של התובע במהלך התקופה בה נזקק לטיפולים רפואיים, לשם החלמתו.

ראיות הנתבעות:

מטעם הנתבעות הוגש תצהיר של מאיר מרק מוסקוביץ, הבעלים ומנהל הנתבעת. העד הצהיר כי הרצפה במקום מיוחדת ומונעת החלקה ולשם כך היא מצופה בציפוי אפוקסי. הכדורים הנורים עשויים פלסטיק וממולאים בנוזל צבע. בכדורים יש מלחים שהופכים את הצבע, לאחר הפיצוץ, למעין עיסה מחוספסת, שוב על מנת למנוע החלקה. כל משתתף מקבל, עם הגיעו למקום, קסדת מגן, כפפות ואפוד מגן והוא נדרש ללובשם. הנתבעת לא מאפשרת כניסה לאזור המשחק ללא ציוד המגן.

באשר לאירוע הנדון, הצהיר כי ביום 18.10.11 הגיעו התובע וחבריו לעבודה ב- "סאגווי בעיר" למתחם הפיינטבול של הנתבעת. הקבוצה לא תאמה את הגעתה למקום ופשוט התייצבה, לאחר שהתובע רכש שובר כניסה למקום באתר "וואלה שופס". באתר מצוין כי יש צורך בתיאום מראש. העד הסביר כי דרישה זו היא חיונית שכן במהלך התיאום, מנחים נציגי הנתבעת את הלקוחות לגבי ביגוד מתאים לפעילות והחובה להגיע בנעליים סגורות. כמו כן, מנחים נציגי הנתבעת את הלקוחות, להוריד מאתר האינטרנט את התקנון ולהגיע אתו חתום. מי שבכל זאת מגיע בלי תקנון, מקבל אותו במקום. תיאום הפעילות גם מבטיח ללקוחות מינימום המתנה. הואיל והתובע הגיע ללא תיאום מוקדם, הוסבר לו כי הוא לא יוכל להיכנס אלא במועד אחר ולאחר תיאום מראש. התובע החל לצעוק ולעורר מהומות במקום ואיים בהגשת תביעה. במקביל ניסה התובע לברר בדבר האפשרות לשחק במתחם אחר, הנמצא בסמוך. כשנוכח שגם במתחם האחר, סיכוייו להיכנס נמוכים, החליט להמתין אצל הנתבעת. תוך כדי המתנה, ניסה התובע להיכנס לאולם המשחק ללא ציוד המגן והעד משך אותו משם בכוח. לאור התנהגותו, ביקש העד מהתובע לעזוב את המקום, תוך שהוא מבהיר לו כי סיכוייו לשחק נמוכים. בינתיים התאפשרה כניסת הקבוצה והעד ביקש למנוע כניסת התובע. חברי הקבוצה הסבירו כי מדובר במסיבת פרידה מהתובע שעוזב את מקום העבודה, ולכן הסכים העד להכניס גם את התובע. לאחר שהקבוצה הקודמת ששיחקה עזבה, ובטרם נכנסו התובע וחבריו, פעלו נציגי הנתבעת לניקוי המקום, בהתאם לנהלים. במהלך עבודות הניקיון צעק התובע לעבר העד שאולי כדאי שלא ינקו את המקום, כדי שהוא יוכל לעשות "מכת ביטוח". התובע ציין כי פוטר ממקום עבודתו והוא זקוק לכסף. התובע מצא לנכון לציין עוד כי חברות הביטוח "פראייריות" והוא בקלות "יעשה מכה של 50,000 ₪". התובע הוסיף כי הוא הולך לעשות תרגיל של פריקת כתף, כמו שעשה בצבא פעמים רבות בהצלחה. כאשר ראה שעבודות הניקיון ממשיכות, התובע אף הציע לעד לחלוק אתו על בסיס 50% הפיצוי. כמובן שהעד סרב ואף הביע תרעומת על דברי התובע.